מכירים את זה שמשהו מציק לכם ואתם משתפים אדם קרוב ואז מתחרטים על זה?
הורים מחפשים שקט ויציבות וכאשר מגיעים אליהם עם רעיון חדש – פעמוני האזהרה מתחילים לצלצל.
האם במצב הזה הם יכולים להקשיב בצורה ניטרלית?
ואם ההורים לא יכולים להקשיב הקשבה נייטרלית – מה לגבי בן/בת הזוג?ומה קורה כשמשתפים חבר?
עד כמה אנחנו אמיתיים ולא מייפים את המצב ומתהדרים בנוצות שלא שלנו?
בכל המקרים הללו שתפנו אנשים יקרים לנו ורוצים לעזור לנו.
האם הגדרנו מראש שאנחנו רוצים הקשבה ושיקוף?
סביר להניח שלא….הנטייה הטבעית שלנו במצב שאדם יקר משתף אותנו היא לקחת את הבעיה אלינו ולתת את הפתרונות המתאימים לנו.
האם הפתרון האישי שלנו יתאים בהכרח למי שמתייעץ אתנו?
כמה פעמים שתפנו אדם קרוב וקבלנו “פתרון הזוי”?
נכון, הפתרון ההזוי הגיע עטוף בדאגה ובכוונות הכי טובות שיש. אבל… עדיין….מסקנה?
כדאי לבחור טוב את מי לשתף…
ואולי כדאי לשתף מישהו מקצועי שיודע להקשיב ולשקף?
